פוליגרף ומעמדו החוקי

פוליגרף  ומבחני סינון

המעמד החוקי של מבחני הסינון עדיין אין לנו חקיקה מסודרת בענין השימוש בפוליגרף לצורך מיון עובדים. הועדה לענין הפוליגרף בראשות השופט יצחק כהן קבעה בשנת 1981:

"אשר לשימוש בקשר עם קבלה לעבודה או קידום בעבודה, אמנם צפויות סכנות מסוימות אם שימוש זה יתרחב במידה רבה, אך עד כה בישראל נעשה השימוש למטרה זו במידה מצומצמת, ועל כן לא נראה לנו שיש ערך כעת להגביל או לאסור את השימוש למטרה זו" (דו"ח הועדה לעניין הפוליגרף, 1981, 29).

בהעדר חקיקה נסתמך על נימוקי פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (דב"ע 4-70/97) שדן בשאלה האם רשאית אוניברסיטת תל אביב לשלוח עובדים המועסקים על ידה למבחני התאמה. מבחני התאמה מוגדרים כך: "מבחני מיון, מסוגים שונים, המבוצעים על ידי גופים מקצועיים עבור מעסיקים העומדים לגייס או לקדם כוח אדם". בין מבחני ההתאמה שהוזכרו היו גם מבחני יושר ובדיקות פוליגרף. פסק הדין קבע:

 "אם הוחלט על אי קידומו של עובד על סמך מבחן התאמה שאין לו כל תוקף או מהימנות, קיימת בכך פגיעה בעתידו באופן שרירותי וללא כל הצדקה. קידום עובד במקום עבודתו צריך להיעשות באופן אובייקטיבי כך שלכל עובד תוענק הזדמנות שווה" (ס' ג).

זה מחזיר אותנו לנושא המהימנות והתקפות של מבחני הסינון ע"י פוליגרף. לגבי רוב המבחנים שבשימוש (כולל אלה בהם נעשה שימוש בישראל) אין ממצאים מחקריים מסודרים ולכן מהימנותם ותקפותם אינה ידועה. לגבי מעט המבחנים שלגביהם יש נתונים אמפיריים, אלה אינם מצדיקים את השימוש בהם לצורך מיון. לכן, לפני שמפיצים מבחן לשימוש כללי, יש לבדוק את מהימנותו ואת תקפותו באופן יסודי ואובייקטיבי. רק כך ניתן להבטיח שיעשה שימוש במבחן מהימן ותקף.

טענה אחרת שהושמעה בפני בית הדין הארצי לעבודה היתה שהעובדים נתנו את הסכמתם להבדק במבחני ההתאמה ולכן מן הדין שלא יהיו להם טענות לגבי התוצאות. על כך משיב בית הדין: "אשר להסכמתו של העובד. לפי סעיף 7(ב) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו- אדם יכול להסכים לעמוד במבחני התאמה מרצונו החופשי ולוותר על זכותו לפרטיות. אולם, משמעסיק מטיל חובה על מועמד לתפקיד לעמוד במבחני התאמה, על מנת להתקבל לעבודה או להתקדם לתפקיד "הסכמתו" של המועמד אינה ניתנת מרצונו החופשי".

פוליגרף דו"ח ועדת השופט יצחק כהן

ב 21 למרס 1978 מינה שר המשפטים דאז שמואל תמיר ועדה שתבדוק את ההיבטים הקשורים בהפעלת פוליגרף הן כמכשיר עזר בחקירה והן כראיה קבילה אפשרית בהליך משפטי ולחוות דעה בנושאים אלה. כמו כן הוטל על הועדה לחוות דעה ביחס לכישורים הנדרשים מבודק פוליגרף. כיושב ראש הועדה מונה שופט בית המשפט העליון יצחק כהן, ובין חבריה היו פרקליט המדינה גבריאל בך, ראש המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה תנ"צ מאיר קפלן, הפרופ' לפסיכולוגיה ישראל ליבליך, והמשפטנים י. אלרואי, רם כספי ודוד ליבאי.

הועדה מסרה את מסקנותיה בינואר 1981. דו"ח זה הוא ההתייחסות המקיפה ביותר לעניין בדיקת פוליגרף שיצא לאור בישראל ומתאר את נקודות המבט השונות הקיימות ביחס לשימוש שנעשה ע"י פוליגרף.

    מסקנות הועדה היו שאין להציג את תוצאות הפוליגרף כראיה בבית משפט הדן בעניינים פליליים. כן אין הועדה רואה מקום להרשות שתובא לפני בית המשפט העובדה שהנאשם הסכים או סירב להיבדק מחשש שמצב זה עלול להשפיע על החלטת בית המשפט. הנימוקים העיקריים התייחסו למצב בארצות תרבות אחרות בהן השימוש במכשיר פוליגרף הוא מצומצם ביותר או אפילו אסור. לדעת הועדה יהיה זה מסוכן לערוך בישראל את הניסיון הראשון בעולם בשימוש בלתי מוגבל בבדיקת פוליגרף כראיה בבית משפט. נימוק אחר התייחס להסכמה המדעית ביחס לתקפות הבדיקה. הסכמה כזו איננה קיימת והביקורת נגד מחקרי התקפות שבוצעו עד 1980 מבוססת דיה כדי שלא ליחס משמעות לתוצאות.
למרות ההסתייגויות האמורות נראה לועדה שבשלב של חקירה, ובמיוחד בחקירה פלילית, ראוי להשתמש בבדיקת פוליגרף כאמצעי בעל תועלת לקידום מטרות החקירה ולכן אין להפסיק את השימוש בבדיקת פוליגרף למטרות אלה. ככל שמדובר בשימוש בתוצאות הפוליגרף לצורך קבלה לעבודה או קידום בעבודה, רואה הועדה את הסכנות, אולם בגלל ההיקף הקטן של בדיקות מסוג זה בארץ (בשנת (1981 לא מצאה הועדה צורך להגביל או לאסור את השימוש בבדיקת פוליגרף לאותן מטרות.
במשפטים אזרחיים לעומת זאת יש להרשות הבאת תוצאות בדיקות פוליגרף כראיה בבית משפט, וזאת בהסכמת הצדדים. יש גם להרשות, אם הצדדים מסכימים, שתוצאות הבדיקה יחייבו אותם ובית המשפט יפסוק לפיהן.
בגופים שיפוטיים או מעין שיפוטיים הנוהגים לפי דיני הראיות אין להביא את ממצאי בדיקת פוליגרף כראיות. לעומת זאת בגופים שיפוטיים שרשאים לסטות מדיני הראיות יש להרשות לבית הדין לקבל תוצאות של בדיקת פוליגרף כראיה.
הועדה ממליצה לקבל את ממצאי הפוליגרף כראיה בהליכי מעצר וחיפוש. בועדה נדונה השאלה אם להפריד את ההתייחסות לשיטת הפח"ם מההתייחסות לשיטת שאלות הביקורת. הועדה התרשמה ששיטת הפח"ם מדויקת יותר ואינה לוקה בחלק מהחסרונות של שיטת שאלות הביקורת. אולם מאחר ולא נצבר ניסיון רב בשימוש בשיטת הפח"ם בתנאי שדה ואין בנמצא מחקרים יסודיים לגבי התוצאות שנתקבלו בבדיקות כאלה, הוחלט בשלב זה לא לעשות את ההפרדה. הועדה מוסיפה שכאשר יורחב מספר הבדיקות בשיטת הפח"ם במשטרת ישראל ויירכש יותר ניסיון יתכן ויוסרו הפקפוקים המונעים את העדפת שיטת הפח"ם. דעת המיעוט של חבר הועדה תת ניצב מאיר קפלן מציעה שלגבי שיטת הפח"ם יש הסכמה מדעית כללית ולכן יש לשקול קבלתה כראיה במשפטים פליליים.
מאז פרסום דו"ח הועדה לעניין הפוליגרף עברו שני עשורים. ההמלצות של הועדה מיושמות בשטח ומצוטטות בפסקי דין (למשל ב"ש 353/82, ע"פ 493/82) אך לא נעשתה כל חקיקה מסודרת בנושא. מחקרים רבים נערכו מאז והצטבר מידע חשוב נוסף במיוחד בכל האמור בישום שיטת הפח"ם בתנאי שדה (אלעד, 1990; אלעד ועמיתיו, 1992). נראה שיש מקום לשקול מחדש את ההצמדה המלאכותית בין שיטת שאלות הביקורת ושיטת הפח"ם. שיטת הפח"ם זוכה להסכמה מדעית כשיטה יעילה לאבחון מידע, היא נסיבתית באופייה ומשאירה לנאשם מקום להסביר כיצד הפך מודע למידע המוכמן. שיטת הפח"ם נראית כיום בשלה יותר לשמש ראיה במשפט הפלילי.